הנגיף הגיע לראשונה לממלכה בינואר 2020, אך בניגוד למדיניות הסגרים של היבשת, עד סוף מרץ 2020 נמנעו מקבלי ההחלטות בבריטניה לנקוט בצעדים שיבלמו את קצב החיים של האזרחים. בבסיס ״מדיניות ההכלה״ של ממשלת בריטניה עמד הניסיון לבסס חסינות עדר, תוך בידודה של האוכלוסייה הרגישה, הקשישים ובעלי מחלות הרקע. היועצים הרפואיים קיוו כי הנגיף יתפשט בהדרגה בקרב האוכלוסייה הצעירה יחסית וייבלם מחוסר מארחים חדשים. וכך השאירה בריטניה את גבולותיה פתוחים, ובתוכה פנימה נמנעה מלסגור מקומות בילוי, תחבורה ציבורית, חינוך ועסקים. התושבים היו מבולבלים, שכן דווחו בתקשורת על מדינות המצויות בסגרים נוקשים לעומת ארצם המנהלת חיים ציבוריים רגילים לכאורה. ואילו גורמים רפואיים שלא הסכימו עם מדיניות הממשלה, לחצו על בוריס ג׳ונסון לשקול מחדש את תגובת בריטניה להתמודדות עם הנגיף.

לאחר שבמהלך חודש מרץ 2020 עלה מספר הנדבקים בנגיף בקצב אדיר ומספר המתים הגיע ל- 335 איש ואשה, ומעבר לים נראו מראות קשים של מערכות בריאות קורסות, החליטה ממשלת בריטניה לשנות מדיניות. עוד לפני כן יצאה הממשלה בהמלצות להימנע ממפגשים חברתיים לא הכרחיים, לעבוד מהבית במידת האפשר ולבני 70 ומעלה לבודד את עצמם. אולם הבריטים התעלמו מההמלצות, ומצד שני ביקרו את הממשלה על חוסר מילוי תפקידה ועל הפקרת האזרחים. אך ב-23 במרץ הצטרפה גם בריטניה למדינות שנקטו מדיניות קשוחה במלחמה בהתפשטות הקורונה. בנאום דרמטי לאומה הודיע ג׳ונסון על זניחת מדיניות ההכלה ועל הגבלות מחמירות שילוו באכיפה נוקשה. ביניהן איסור על פגישת אנשים שאינם גרים באותו בית, סגירת כל החנויות למעט המזון והפארם, סגירת כל בתי התפילה, המסעדות, חדרי הכושר ושהייה בפארקים רק על מנת לבצע פעילות גופנית.

אביב 2020 הביא עמו הקלות מסוימות בסגר שנמשך זה חודשיים, כמו האפשרות לצאת לטבע במסגרת המשפחה הגרעינית ולהחזיר לעבודה את הבנייה וענפי תעשייה מסוימים. אמנם ביוני המשיך גל התחלואה למלא את בתי החולים ומספר המתים עמד על המקום השני בעולם אחרי ארה״ב, אך הנתונים הצביעו על מגמה של ירידה ולכן בתחילת יולי הוסר הסגר כליל. ואכן קיץ 2020 התברר כרגוע יחסית מבחינת נגיף הקורונה בממלכה. מזג האוויר החמים ופתיחת הסגר הוציאו את הבריטים החוצה והתאפיינו בהדבקה של צעירים, שלא גרמה לתחלואה קשה, זאת הודות למבוגרים שהמשיכו לשמור על ריחוק חברתי. באמצע אוגוסט התמותה ירדה לרמה הנמוכה מזה 21 שבועות ומספר הנדבקים היומי עמד על כאלף איש. הותר להיפגש בקבוצות של עד 30 איש וכן לקיים חתונות, לוויות, לפתוח עסקים לא חיוניים ולקיים חיים כמעט רגילים.

הניסיון לשוב לחיים נורמליים לא צלח בבריטניה ובתחילת ספטמבר, עם חזרתם של הסטודנטים לאוניברסיטאות, זינק מספר החולים לגבהים הזכורים לרע ממרץ ואפריל. הפעם הגיבה הממשלה בשורה של הגבלות, בהן איסור על התקהלויות מעל 6 איש, סגירת המסעדות והפאבים בשעה 22:00 בערב ועוד. הסטודנטים הם אלה שהואשמו הפעם בתחלואה המתגברת, ובחלק מהערים אף נאסר עליהם לעזוב את המעונות, מה שגרר עימותים עם המשטרה. לאחר שמספר החולים בבריטניה הגיע ליותר ממיליון איש, ב-31 באוקטובר נכנסה אנגליה לסגר שני, בעוד סקוטלנד, ווילס וצפון אירלנד בחרו שלא להטיל לפי שעה סגר מוחלט. במה שהוגדר על ידי מערכת הבריאות האירופית ״גל שני״, הציפייה הייתה כי יהיה קטלני יותר מהראשון, אך כתוצאה מהניסיון שנרכש, ההגבלות לא היו חמורות כמו בגל הראשון. לכן מוסדות החינוך נשארו פתוחים, הותרו שירותי טייק אוויי ובילוי בחוץ.

תאריך היעד ליציאה מהסגר השני היה תחילת דצמבר, והבריטים קיוו לחגוג את הכריסמס בחיק המשפחה המורחבת. אולם גורם חדש נכנס לתמונה וטרף את הקלפים. רק 5 ימים לפני החג כינס בוריס ג׳ונסון מסיבת עיתונאים ובה הודיע על חשש להתפשטות מוטציה של נגיף הקורונה בעיקר בדרום המדינה, הכולל את לונדון רבתי. לפי הידוע המוטציה אינה מסוכנת יותר אך גורמת להדבקה מאסיבית ולכן החליטה הממשלה על סגר בדרגה 4 המעיד על מצב חירום בדרום מזרח אנגליה ובווילס. אך השפעת הסגר עדיין לא ניכרה בתחילת ינואר, שכן מצב התחלואה החמיר. בתי החולים בממלכה נמצאו בתפוסה מלאה ומספר המתים ליום חצה את האלף איש ואשה. סקוטלנד, ווילס וצפון אירלנד נכנסו זה מכבר לסגר מלא ואנגליה הצטרפה אליהן. במקביל נתגלתה בבריטניה מוטציה שהגיעה מדרום אפריקה שגם לה השפעה הרסנית על התפשטות המגיפה, והרשויות נמצאות במרוץ לחיסון האוכלוסייה בטרם תכרע תחת עומס התחלואה והקושי הכלכלי.