השרים-בלי-תיק הזכורים מקום המדינה (לטוב או לרע - אתם תחליטו)

כוכב פרשת ״עסק הביש״ הבלתי נשכחת משנותיה הראשונות של המדינה כיהן כשר בלי תיק בממשלה השלישית והרביעית (1952-1954), ולמעשה ניתן לייחס לו את תואר הראשוניות במשרה זו. שלא כמו היום, בימים ההם היו למשרה משמעות ותוכן. בן גוריון, שהעריך את לבון וחשבו לאיש ביצוע מעולה, מינה אותו לשר בלי תיק על מנת לפתור מספר בעיות אקוטיות שהיו על הפרק, כמו תכנון תקציב המדינה שבו היה צורך לקצץ במספר משרות השירות הציבורי. כמו כן, לבון התבקש למצוא מיקום מתאים לבניית גופי ציבור כמו קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית ובית חולים הדסה. את כל המשימות הללו מילא לבון בהצלחה יתרה. התפקיד הבא שאליו מונה היה שר הביטחון.

לאחר מלחמת ששת הימים נכנסה מפלגת גח״ל בראשותו של מנחם בגין לקואליציה עם מפא״י כשותפה מן המניין וקיבלה ארבעה תפקידי שרים. אולם באופן מפתיע, בגין, שהיה ראש גח״ל, בחר לעצמו משרת שר בלי תיק. הסיבה לכך הייתה שראה עצמו מנהיג ואסטרטג ולא רצה ״ללכלך את ידיו״ בתפקיד ביצועי גם אם נלווים אליו יותר זוהר וכיבודים. לכן לתפקידי שרים מינה חברי מפלגה מהשורה השנייה. כעבור 39 שנים גם בנו בני בגין מונה לשר בלי תיק בממשלת נתניהו השנייה. בניגוד לאביו, לבגין לא הייתה אג׳נדה והוא מונה לשר ללא תיק בממשלה מנופחת שגם השרים-ללא-תיק עצמם הודו כי היא בעייתית. אולם עבור בגין, הפיצוי על העדר תפקיד ביצועי היה חברות במטבחון ובקבינט המדיני-בטחוני וכדי לחסוך בהוצאות ויתר על מכונית השרד והקפיד לנסוע ״לעבודה״ בתחבורה ציבורית.

האיש רב הפעלים, בעל השקפת העולם הימנית, מילא תפקידי שרים משמעותיים בקריירה הפוליטית שלו. בין היתר היה שר התשתיות, שר התיירות, שר האנרגיה והמים והשר לביטחון פנים. בממשלת שרון הראשונה ב-2003 לא מצא ראש הממשלה משרד משמעותי עבור לנדאו, על אף שנטען כי הממשלה שהקים הינה מנופחת מפני שכיהנו בה 24 שרים, מהם 5 ללא תיק. הביקורת הציבורית על מינויים של השרים הללו, על כל הנלווה לכך, הייתה תקפה ב-2003 בדיוק כפי שהיא כיום, שכן עלותו של שר שכזה הייתה מיליון וחצי שקלים לשנה. אך כשר בלי תיק היה מעמדו של לנדאו גבוה למדי והוא ישב בקבינט החברתי-כלכלי במקום שרים בעלי תפקידים ״עם בשר״ ובנוסף היה חבר בוועדת חוץ וביטחון בכנסת.

שר הביטחון הנחוש והנמרץ, אבי מבצע שלום הגליל שהפך למלחמת לבנון, הודח מתפקידו ב-1983 בעקבות המלצתה של ועדת חקירה ממלכתית (ועדת כהן), אך סירב להתפטר והועבר לתפקיד שר בלי תיק. שלא כאחרים ברשימה זו, משרה זו ממש לא קסמה לשרון, היות ותדמיתו הציבורית נפגעה קשות. יתרה מזו, שרון התלונן שאת הפרויקטים שבדרך כלל מטילים על שרים ללא תיק, נבצר ממנו לקבל, ופרט לישיבה בישיבות ממשלה נמנעה ממנו כל עבודה פרלמנטרית משמעותית. אך למרות הכל נאחז שרון בכיסאו תוך אמונה בצידקתו, ובעידוד עוזרו אורי דן נותר בתפקיד זוטר על מנת לסמן את חזרתו העתידית לפוליטיקה במשרדים משמעותיים הרבה יותר ולחזק את מעמדו במרכז הליכוד.

הנגבי הוא שר בלי תיק ברצף מאז מאי 2016, מה שאומר שמי שמינה אותו למשרה מפוקפקת זו בממשלה ה-34, לא מצא לנכון למצוא עבורו משרד משמעותי גם בממשלה ה-35. הקריירה הפוליטית של הנגבי, בנה של לוחמת מחתרת לח״י והפוליטיקאית גאולה כהן, הייתה דווקא פורייה למדי. בעבר כיהן כשר הבריאות, המשפטים, איכות הסביבה, בטחון פנים ועוד. בממשלה ה-34 התפקיד ״חסר הבשר״ שקיבל הנגבי לא עורר הדים בציבור, אך בממשלה האחרונה, עקב המצב הכלכלי הקשה ובמיוחד לאור אמירתו המקוממת של השר (״אין בישראל רעבים, זו חרטא״), משרת השר-בלי-תיק סייעה להוציא אנשים לרחובות. לפי שעה הנגבי מנסה לפעול במסגרת ״המשרד להתיישבות״ בכדי לתמוך במתנחלים, אך המשרד נעדר תקציב.