המכשולים שעומדים בפני החלטות ועידת האקלים בגלזגו
השבוע תתכנס אחת הוועידות העולמיות החשובות שהתכנסו אי פעם, שכן לכאורה היא אמורה לדון בעתיד של כל היצורים החיים כרגע על הפלנטה שלנו ואפילו בעתידם של הדורות הבאים. כמו בוועידת פריז, שהתכנסה ב-2015, ישתתפו בה בוודאי הרוב המכריע של מדינות העולם ויתקבלו בה החלטות חשובות ומעודדות. אולם בשש השנים שחלפו מאז פריז נוכחנו כי עולם כמנהגו נהג והמדינות היו רחוקות מליישם אותן החלטות. האם משהו ישתנה הפעם?
יעל אלטמן-חדד
- 1
החלטות גלובליות
בוועידה בפריז השתתפו לא פחות מ-195 מדינות שגם חתמו על ההסכם ברוב טקס והחליטו על היעדים הגלובליים שאליהם יש על כולן יחד לשאוף. אולם אליה וקוץ בה: אף לא אחת מהן התחייבה ליעדים לאומיים בתחומים הרבים והשונים שמשפיעים על ההתחממות הגלובלית. היות ולא נקבעו במשותף ובאופן מחייב יעדים שכאלה, כמו הפחתה בשימוש בדלקים פוסיליים, מעבר לצריכת אנרגיה מתחדשת והורדת צריכת הבשר כיעד לאומי, כל מדינה הייתה חופשיה להחליט עבור עצמה מהו היעד המתאים לה או אף לא לנקוט צעדים בכיוון כלל. התוצאה היא כי כמעט ולא נעשה דבר בתחום האקלים בשש השנים שחלפו. היעד המרכזי של הוועידה כשלעצמו היה כוללני, והוא הגבלת העלייה הממוצעת הצפויה של טמפרטורת כדור הארץ עד ל-2 מעלות צלסיוס, אבל מי יאכוף אותו וכיצד?
החלטות גלובליות - 2
היריבות בן ארה"ב לסין
שתי המעצמות העולמיות הגדולות כרגע הן יריבות פוליטיות על רקע מלחמת הסחר והתשתיות המתקיימת ביניהן. גם בשדה האקלים כל אחת פוזלת לכיוון השנייה, כשהמטרה לא לבצע צעדים שייתפסו כחולשה של האחת בעוד השנייה מתחזקת. משמעותו של צעד חריף בכיוון של הפחתה בפליטת גזי חממה למשל, הוא פגיעה בתעשייה, באיכות החיים של התושבים והשקעה בטכנולוגיות חדשות, לכן מתקיים מאבק סמוי מי תעשה יותר ומתי. בשנה האחרונה מאז כניסת ביידן לבית הלבן, ארה״ב ממצבת את עצמה כמובילת המאבק בהתחממות הגלובלית ודורשת ממדינות אחרות, כולל מסין, להשקיע מאמצים בנושא. סין, שהיא שיאנית העולם כרגע בפליטת גזי חממה ואחראית לכשליש מסך הפליטות, מזכירה לארה״ב שטראמפ פרש מהסכם פריז. נעדכן.
היריבות בן ארה"ב לסין - 3
מחכים לקטסטרופה
קשה לשכנע מדינות לנקוט צעדים ארוכי טווח שפוגעים בכלכלה ובאיכות החיים היום עבור תחזית עתידית המנבאת שחורות. כולם מבינים שהאדם ומעשיו הם הגורמים העיקריים להשתנות האקלימית, והתוצאות כבר ניכרות בהמסת הקרחונים, בשיטפונות, בשריפות הענק, בטמפרטורות הגבוהות באזורים קרים כמו קנדה וסיביר. מדענים מזהירים כי בלימה ניכרת של פעולות כמו כריתת יערות, קידוחי נפט, שימוש בדלקים פוסיליים במשק החשמל ובתחבורה, מתחייבת בהקדם האפשרי, שאם לא כן, ההשלכות יורגשו בכל מקום בעולם עד שנת 2050. הצפי הוא לחום קיצוני, הכחדת בעלי חיים, התמוטטות של מערכות אקולוגיות, הצפת ערים, התפשטות מחלות ומגפות ועוד. יחד עם זאת, כל עוד הרעות החולות הללו נמצאות אי שם במרחק שנים, מדחיקים.
מחכים לקטסטרופה - 4
המזהמות הגדולות
ישנן מדינות שמתחייבות לבצע צעדים שמפחיתים את ההתחממות הגלובלית, אך צעדים אלה חסרי תועלת. במקום לפעול ישירות בתחומי התעשייה, הפקת האנרגיה, התחבורה, שמחייבים חקיקה כואבת שמחירה אינה פשוט, מכניסים את הנושא לתכנית הלימודים ומרחיבים את השיח עליו במערכת החינוך, מה שכמובן אינו פותר את בעיית האקלים. עוד דרך למסך את הפעולה המתבקשת אך הכואבת הינה ליישם אותה, אך בקטן ובמחוז נידח במדינה. כך אפשר לבוא לוועידה העולמית הבאה ולהודיע ״כן עשינו, כן הפחתנו״ ולהתעלם מהשאלה ״כמה?״ כל מדינה מעוניינת שמשבר האקלים ייפתר, אך שרמת החיים והכלכלה שלה לא ייפגעו. לפיכך פעולות חסרות משמעות אמיתית, שהנראות ויחסי הציבור שלהן גבוהות, כמו מבצע ניקוי חופים, שתילת יער חדש, הינן דרך לחמוק מהאחריות.
המזהמות הגדולות - 5
מחפשים מתחת לפנס
על פי ניתוח נתונים שנאספו מ-1850 (תחילת המהפכה התעשייתית) על ידי אתר Carbon Brief, ישנן עשר מדינות שעליהן במיוחד מוטלת האחריות לעלייה הדרמטית של הגזים הרעילים באטמוספירה, הגורמת לשינויי האקלים על פני כדור הארץ. מדינות אלה קפצו כמובן ראשונות על עגלת השיפורים הטכנולוגיים שהביאה המהפכה התעשייתית, ונמצאו כמזהמות הגדולות ביותר בבירוא יערות בשטחן, שימוש בדלקים פוסיליים, ניצול אדמות וייצור מלט. מדובר בארה״ב, שצועדת בראש ובפער כמעט כפול מהבאה אחריה, סין. אחריהן רוסיה, ברזיל ואינדונזיה, שנמצאות ברשימה עקב בירוא יערות מאסיבי. אחריהן גרמניה, הודו ובריטניה. כעת מצופה מהמדינות שהתעשרו בזכות פליטות הגזים הרעילים כי יפצו את המדינות העניות שמשלמות את המחיר. ושוב נשאלת השאלה: מי יכפה זאת וכיצד?
מחפשים מתחת לפנס