נקודות למחשבה סביב ועידת האקלים של האו"ם
ביום ראשון, 31 באוקטובר, החלה בגלזגו שבסקוטלנד הוועידה ה-26 של האו”ם על שינוי אקלים. הוועידה הראשונה התקיימה ב-1995 בברלין והוועידה הבאה תתקיים ב-2022 בשארם א-שייח’. אבל תחילתו של התהליך, שבו מדינות רבות בעולם מסכימות שהנושא דורש תשומת לב מרוכזת ושינויים משמעותיים בקבלת ההחלטות והקצאת המשאבים נעוצה שלוש שנים קודם לכן, ב-1992, בריו דה ז’נירו שבברזיל, כדי לבנות מסגרת בינלאומית לקבלת החלטות. הוועידה ההיא סימנה את הפעילות האנושית, בשונה מגורמים שאינם קשורים לפעילות אנושית, כאחראית מרכזית לשינויי האקלים וכמי שעליה להשתנות כדי לסגת מאסון אקלימי. הרבה דברים השתנו מאז הוועידה הראשונה, שהייתה בעצמה השיא של מספר שינויים והתפתחויות. כבר בוועידה הראשונה מספר המדינות המשתתפות היה גדול מאוד, 116, והשנה הוא גדול עוד יותר, 200. ומספר המשתתפים הפעם הוא עצום כ-25,000. היו עוד שינויים כמובן וגם הרבה החלטות התקבלו, ורבע מאה היא זמן מתאים בהחלט לבחינת ההתפתחויות בנושא הזה, שהופך להיות מרכזי יותר ויותר, בעיקר בגלל שנעשה הרבה יותר ברור שהמדע שבבסיסו מוצק ובגלל חילופי הדורות.
- 1
מזג האוויר משתגע
על פי נתונים של סוכנות החלל האמריקאית, נאס”א, השנה שבה הטמפרטורה הממוצעת הנמוכה ביותר על פני השטח של כדור הארץ מאז תחילת המאה ה-20 הייתה 1909, לפני 112 שנה, היה מינוס 0.48 מעלות צלסיוס. החל מאותה הנקודה מדד מעלות צלסיוס החל לעלות כמעט בעקביות. ב-1992, השנה של ועידת ריו, המדד כבר עמד על פלוס 0.22 מעלות. ב-1995, שנת ועידת ה-COP הראשונה, הוא כבר היה כפול, 0.45 מעלות. ובשנה שעברה, 2020, הוא קבע שיא של 1.02 מעלות. האיזור בכדור הארץ שספג את העלייה החדה ביותר בטמפרטורות הוא מהקו של מרכז אירופה – וצפונה עד לקוטב הצפוני. לא מדובר רק בטמפרטורות. על פי נתוני האיגוד המטאורולוגי העולמי, בעוד שבעשור של 1970-1979 מספר אירועי מזג האוויר החריגים היה 711, בעשור של 2010-2019 הוא היה כבר 3,105. כלומר, גבוה פי חמישה. בשתי התקופות סוגי האירועים החריגים הנפוצים ביותר היו סופות והצפות. ועל פי נתוני השירות המטאורולוגי הישראלי, בהינתן התרחיש המרכזי לפליטות גזי חממה, עד סוף המאה הנוכחית הטמפרטורות בישראל יהיו גבוהות ביותר ב-4 מעלות מהממוצעים.
מזג האוויר משתגע - 2
פרוטוקול קיוטו
בדצמבר 1997 התקיימה בקיוטו שביפן הוועידה השנתית השלישית ובה נקבעה אמנה בינלאומית שמכונה “פרוטוקול טוקיו”, ההחלטה שהיא אולי החשובה ביותר מאז שהפורום הוקם והחל להתכנס. האמנה, חייבה את המדינות שחתמו עליה שנתיים לאחר מכן להוריד את פליטת גזי החממה ב-5.2% מדי שנה לעומת מה שנמדד ב-1990. ההאמנה נכנסה לתוקף בתחילת 2005. יישום רצוף ומדויק של האמנה הייתה אמורה להביא לירידה מצטברת של כמעט 30% בפליטת גזי החממה עד 2010 לעומת הרמות ששררו ב-1990. שישה גזים שונים מוגדרים כגזי חממה, אבל המרכזי הוא פחמן דו-חמצני. ב-1990, שנת הבסיס, הפעילות האנושית בכדור הארץ ייצרה כ- 22.7 מיליארד טונות של פחמן דו-חמצני. ב-1997, השנה שבה הושגה הסכמה על הפרוטוקול, נפלטו כ- 24.3 מיליארד טונות – עלייה ממוצעת של 0.9% בשנה. ב-2005, השנה שבה ההסכם נכנס לתוקף, נפלטו כ- 29.4 מיליארד טונות – הקצב השנתי כבר יותר מהוכפל ועמד על 2.5%. ב-2019, השנה האחרונה שעבורה יש נתונים, נפלטו כבר כ- 36.4 מיליארד טונות. בתקופה הזו הקצב הואט לממוצע של 1.5% ובמהלכה נרשמו ירידות בהיקף הפליטות, בשנים 2009 ו-2015. מה קרה ביחס לשנת הבסיס שהוגדרה באמנה, 1990? עלייה של 60% בפליטות.
פרוטוקול קיוטו - 3
הסכם פריז
הוועידה ה-21 התקיימה בסוף דצמבר 2015 בפריס, צרפת. הוועידה הייתה הרקע לעוד החלטה מחייבת היסטורית שנודעה בשם “הסכם פריס”. להסכם היו שלושה חלקים: (1) לגרום לכך שעד 2050 העלייה בטמפרטורה של כדור הארץ תהיה נמוכה ב-2 מעלות צלסיוס לעומת השנים שלפני עידן התיעוש, ולעלייה של 1.5 מעלות צלסיוס לכל היותר עד סוף המאה הנוכחית. הסכם פריס לא קבע מהי אותה הטמפרטורה ומקובל לחשב אותה כזו ששררה בשנים 1850-1900. (2) השקעה בפיתוח יכולות לעמוד בעלייה שמתרחשת בטמפרטורות מבלי לפגוע ביכולות הייצור של מזון. (3) השקעה ופיתוח של מקורות אנרגיה שלא גורמים להתחממות כדור הארץ. ההסכם נכנס לתוקף אחרי ש-55 מדינות התחייבו לו וכיום מעל 190 מדינות חתומות עליו. אחד הצעדים שהוכרזו על ידי ממשל טראמפ הוא נסיגה מהסכם פריס – ואחד הצעדים הראשונים שהוכרזו על ידי ממשל ביידן הוא חזרה להסכם. בדו”ח שלו לשנת 2020 קבע הארגון המטאורולוגי העולמי שאמנם הטמפרטורה לא הגיעה לגבול של 1.5 מעלות – אלא, היא גבוהה ב-1.2 מעלות מאלה ששררו לפני העידן התעשייתי – אבל המגמה היא כזו שלא נעמוד ביעד.
הסכם פריז - 4
המדינות הבעייתיות
מידת ההצלחה בהתרחקות מאסון אקולוגי או בהקטנת הנזקים תלויה במידה רבה במדינות גדולות במונחים כלכליים-תעשייתיים וכאלה שיש להן משאבים הקשורים לשינוי אקלים, למשל מדינות שמייצרות דלקים מאובנים או מדינות עם יערות גדולים, כמו ברזיל. איראן ולוב – יצרניות נפט גדולות – לא חתמו על הסכמי פריס. ארה”ב נסוגה מהן, אבל הנסיגה היתה זמנית. לעומת זאת, היא חתמה על אמנת קיוטו – אבל יצאה ממנה ב-2001 ונותרה בחוץ מאז. ברזיל חתומה אמנם על שני ההסכמים, אבל תחת הנשיא ז’איר בולסונרו מתנהלת בצורה הפוכה לנדרש מההסכמים. קנדה היא מדינה עצומה עם משאבי נפט עצומים, שחלקם כדאיים לפיתוח רק במחירי נפט גבוהים. במקור היא חתמה על אמנת קיוטו אבל ב-2011 נסוגה מהם. היא חתומה על הסכמי פריס. רוסיה הודיעה על צעדים להפחתת השפעתה השלילית על שינויי אקלים, אבל היעדים שקבעה נמוכים, חלק מהתוכניות לא אושרו סופית עדיין והיא מנהלת את נכסי האנרגיה שלה ככלי פוליטי. מדינות בעייתיות נוספות הן טורקיה וערב הסעודית.
המדינות הבעייתיות - 5
ההשפעה של מחיר הנפט
הסכמים חתומים ומאושררים הם תמריצים לא רעים לפעולה או הימנעות מפעולה. אבל תמריצים כלכליים הם חזקים יותר. אם הסיבה העיקרית לגזי חממה היא שימוש בדלקים מאובנים, כמו נפט, כדאי אולי להתעכב על השינוי במחיר הנפט. משקלו בסך הפקת האנרגיה בעולם הוא שליש ולכן תפקידו מרכזי. במשך כמעט 25 שנה, מתחילת שנות השמונים, הנפט נע בעצלתיים בין 20 ל-40 דולר. אבל מאז היו לו ארבע תקופות של עליות חדות: (1) לשיא של 130 דולר עד רגע לפני המשבר הפיננסי הגדול של 2008-2009. (2) תקופה של שלוש שנים וחצי, מתחילת 2011, של מחירים מעל 100 דולר. (3) שיא קצר של 60-70 דולר בקיץ 2018, (4) ושיא נוכחי של מעל 70 דולר. הגלים האלה מעולם לא נבעו מההסכמים האקלימיים, אבל היתה להם השפעה עצומה מכיוון שכל עלייה כזו במחיר הופכת אלטרנטיבות יקרות לכדאיות ויוצרת תמריצים כלכליים לפיתוח אלטרנטיבות. המעגל הראשון הוא של מקורות אנרגיה חלופיים, שרבים מהם, אם כי לא כולם, ידידותיים לסביבה – מאתנול, דרך הפקת נפט מפצלי שמן ועד אנרגיית רוח, מקורות הידרו-אלקטריים ואנרגיה סולארית. מכיוון שיותר מ-80% מהאנרגיה בעולם מקורה בדלקים מאובנים – אלה שינויים משמעותיים. אבל יש מעגלים חיצוניים יותר. למה מוכרים היום יותר מכוניות חשמליות? חלק מזה בוודאי נובע מסובסידיות ממשלתיות נדיבות שכוונתן להקטין את התלות בנפט ואת הפליטה של גזי חממה – מדיניות שבהחלט מתיישבת עם האג’נדה האקלימית. אבל חלק מזה נובע גם מהתייקרות הנפט. אמנם, חלק לא קטן מהחשמל שבו מכוניות חשמליות נטענות מיוצר על ידי דלקים מאובנים – אבל פחות מהכמות שנצרכת על ידי מכוניות מסורתיות של מנועי בעירה פנימית. ההצלחה בענף הרכב מניעה השקעות בענפי תחבורה נוספים, בעיקר מיקרו-תחבורה (קורקינטים ואופניים חשמליים) אבל גם רכבות ואפילו מטוסים. וככל שהאלטרנטיבות מוזנות על ידי מקורות אנרגיה מתחדשים – השינוי הזה הוא פרמננטי ומגביל את הנזקים של שינוי אקלימי.
המידע המוצג מסופק ע”י קבוצת קסם (להלן: “קסם”) מקבוצת אקסלנס השקעות בע”מ (להלן: “אקסלנס”) כשירות לקוראים למטרות אינפורמציה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ השקעות או שיווק השקעות בידי בעל רישיון עפ”י דין המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם ואין באמור משום הבטחת תשואה או רווח. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות הערך ו/או הנכסים הפיננסים הקשורים למידע המוצג. אין לראות באמור מידע שלם וממצה של כל ההיבטים הכרוכים בנושא. לחברות מקבוצת אקסלנס וקסם יש עניין במידע המוצג. המידע האמור מבוסס על הנחות ועשוי להשתנות מעת לעת. במידע עשויות ליפול טעויות וכן לחול שינויי שוק. הנתונים נכונים למועד פרסומם.
4 משברי האנרגיה הגדולים של 50 השנים האחרונות