נשיאי ארה"ב השערורייתיים ביותר
מי שחי בעידן דונלד טראמפ ולא מכיר את ההיסטוריה האמריקנית, ארבע השנים האחרונות נראות כמו ביקור בסלון של הדודה הפולניה עם ילד מופרע וקפריזי במיוחד. מהתבטאויותיו השנויות במחלוקת של טראמפ, דרך טיפולו ״הלא עדין״ בנושאים בוערים (ע״ע מותו של ג׳ורג׳ פלויד) ועד סירובו העיקש והילדותי להכיר בתוצאות הבחירות, תקופת הנשיאות של טראמפ הייתה שערורייתית למדי. אולם מוסד הנשיאות האמריקני ידע נשיאים שגרמו שערוריות לא פחות גדולות מטראמפ. הנה חמישה מהם.
יעל אלטמן חדד
- 1
אנדרו ג'קסון (1829-1837)
אחד הנשיאים הדומיננטיים שהיו לארה״ב צבר הישגים רבים וגם אויבים לא מעטים. בין הישגיו היו שיפורים במנהל הציבורי וטיפול בשחיתות, מניעה מדרום קרוליינה לבטל חוק מכס ממשלתי ולפרוש מהאיחוד (פרשה שהייתה משבר חריף בפני עצמו), ואילו אויביו ניסו להתנקש בחייו פעמיים, ללא הצלחה. בטרם הפיכתו לנשיא היה ג׳קסון איש צבא שעיקר פועלו היה מלחמת חורמה באינדיאנים, על כך קיבל מדליית זהב מהנשיא מונרו. מדיניותו כנשיא המשיכה קו נוקשה ובלתי מתפשר כנגד האינדיאנים, שכן המושבות הלבנות שאפו להתרחב מערבה, אל הטריטוריות שבהן ישבו שבטים אינדיאנים מימים ימימה. ג׳קסון הקצה להם שטחים באזורים פחות פוריים ממערב לנהר המיסיסיפי והכריח אותם לעבור לשם, בניגוד להסכמים שחתם עמם קודם לכן. עקירת עשרות אלפי אנשים בניגוד לרצונם והמסע הנורא שעברו בדרך אל ביתם החדש כונו ״נתיב הדמעות״ והיו שערורייה ומוקד הביקורת המרכזי נגד ג׳קסון.
אנדרו ג'קסון - 2
ג'יימס ביוקנן (1857-1861)
לא אחת מתואר ביוקנן כנשיא הגרוע בתולדות ארה״ב, וזאת משום שלא מנע את מלחמת האזרחים האמריקנית כאשר השסע בנוגע לעבדות ביעבע בחברה בעת כהונתו. מדינות הדרום, בהן העבדות הייתה נהוגה, מול מדינות הצפון שאסרו עבדות בתחומן, התווכחו בלהט על מעמדה של העבדות במדינות חדשות שיתווספו לברית ממערב. השקפתו של הנשיא ביוקנן בסוגיה זו הייתה פושרת ביותר. לדעתו, זכותה של כל מדינה לקבוע לעצמה אם היא תהיה מדינת עבדים או לא, ולפיכך כאשר הודיעו שבע המדינות הדרומיות על רצונן לפרוש מהאיחוד לאחר היבחרו של לינקולן לנשיאות, הציע לאשר את העבדות בחוקה. המשבר שנוצר בשל התנהלותו השערורייתית והרופסת של ביוקנן בנושא העבדות הוביל את הקונגרס לסחרור בניסיון למנוע עימות צבאי בין הצפון הזועם לבין הדרום הפורש, מה שכמובן לא צלח. עם כניסתו של לינקולן לתפקיד הנשיא, החלה מלחמת האזרחים האמריקנית.
ג'יימס ביוקנן - 3
תאודור רוזוולט (1901-1909)
רוזוולט, שכונה בחיבה טדי, זכה להיכנס לרשימה זו דווקא כיוון שהיה אחד הנשיאים הטובים שהיו לארה״ב מאז ומעולם. בשל אישיותו הדומיננטית ופעילותו הפרוגרסיבית הבלתי נדלית הוא עורר תשומת לב רבה וגם שערוריות ששיפרו את חיי האמריקנים. אחת הבולטות בהן הייתה מלחמתו חסרת הפשרות במונופולים הגדולים שצמחו בתקופת התיעוש של המחצית השנייה של המאה ה-19. רוזוולט הבין שהמונופולים, שיותר מ-300 מהם שלטו בענפים המרכזיים בכלכלה האמריקנית, גורמים נזק לציבור ולכלכלה כיוון שהם פוגעים בתחרות ומעלים את המחירים והחליט לפרק אותם. באמצעות הידוק הפיקוח על התאגידים על ידי הקונגרס, החל ב-1903 להגביל את כוחם של מונופולי הנפט, הפלדה, הטבק ועוד. האתגר היה מונופול הרכבת רב העוצמה, שבו הייתה תלויה תעבורת המטענים של אותם הימים, כמו גם תנועת הנוסעים. מונופול זה חוסל באמצעות חקיקה של בית המשפט העליון, שקיבל את עמדת הממשל.
תאודור רוזוולט - 4
הרברט הובר (1929-1933)
הובר החל את תקופת נשיאותו עם המון כוונות טובות, אך השפל הכלכלי הגדול שפרץ חצי שנה אחרי כן שיבש הכל. כנשיא בעל השקפת עולם פרוגרסיבית, הוא החליט להעניק סיוע פדרלי רחב ככל האפשר, אך הצעדים שנקט היו שגויים. הניסיון ליצור קרטלים בחוות החקלאים הוביל לקריסת מחירי התבואה ואילו העלאת מכסים הובילה למלחמת סחר. באמונתו כי שכר גבוה ישמור על כוח הקנייה של העובדים, גרם לאבטלה של עובדים בשכר נמוך. צעדים אלה שמרו את המשבר בשנה הראשונה ״על אש קטנה״ והתגלו כשערורייתיים ממש רק בהמשך: המשק האמריקני לא הצליח להתאושש למרות הזרמת כסף למחזור, התוצר הלאומי הידרדר והמחירים צנחו. כדי לרסן את התוצאות הללו ולממן את ההוצאה הממשלתית, נקט הובר ב-1932 צעדים הרסניים עוד יותר: הוא העלה את כלל המיסוי במדינה, העניק הלוואות בקנה מידה עצום וגרם לאבטלה של 25%, קריסת בנקים קטנים והקמת ערי רפאים של אמריקנים שנותרו חסרי כל, שכונו Hoovervilles.
picryl - 5
ריצ'רד ניקסון (1969-1974)
רבים לא זוכרים את הישגיו של ניקסון בתחום מדיניות החוץ עקב השערוריות בממשלו. אך ניקסון הוא שסיים את מלחמת וייטנאם, כונן יחסים דיפלומטיים בין ארה״ב לסין אחרי שנים של נתק, חתם על הסכמי סאל״ט לבקרה על נשק בשיא המלחמה הקרה עם ברה״מ, ובל נשכח את הרכבת האווירית שסייעה לישראל במלחמת יום הכיפורים. אך לפני הבחירות לכהונה השנייה, נלחץ הנשיא ויחד עם יועציו ועוזריו נקט שורה של פעולות פליליות ושערורייתיות שבעקבותיהן נאלץ להתפטר. הפרשה שנודעה כ״פרשת ווטרגייט״ החלה ביוני 1972 כאשר אנשים מטעמו נתפסו פורצים למטה המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון די סי במתחם ווטרגייט. ניקסון מיהר להכחיש כל קשר לפרשה, אך כמה מעוזריו הורשעו בעבירות פליליות, עדויות וראיות כמו הקלטות הצביעו על מעורבותו ובית הנבחרים החל בתהליך הדחה. התמיכה הציבורית בו ירדה לשפל ובאוגוסט 1974 הבין ניקסון כי זמנו קצוב והודיע על התפטרותו.
ndla