וואן היט וונדרס מהניינטיז

אפשר לאהוב או לשנוא את להקת הפאנק האנרכיסטית מברנלי, אבל אי אפשר להישאר אדישים ללהיט הכי גדול שלהם שיצא ב-1997, נמכר ב-880 אלף עותקים והגיע למקום השני בבריטניה ולמקום הראשון באירלנד, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ואיטליה. “Tubthumping” מורכב מבתים רפטטיביים על שתיית אלכוהול ובעיקר מפזמון מדבק ואופטימי במיוחד -“You are never gonna keep me down / I get knocked down, but I get up again”. עם מסר כזה, ועם קולות שלא יכולים שלא להזכיר אוהדי כדורגל, מה הפלא שהשיר אומץ בחום ביציעי האצטדיונים בממלכה. מגזין רולינג סטון בחר בו במקום ה-12 בדירוג השירים המעצבנים בעולם. גם זו דרך טובה להישאר בתודעה.

בשנים בהן אלניס מוריסט הנהיגה במגה-הצלחה את ז’אנר שירי הזעם הנשיים, נחשפנו גם למרדית ברוקס האמריקאית, אז בת 38, ששחררה ב-1997 את הלהיט הבועט הזה, עם טקסטים שלא משתמעים לשתי פנים – “אני כלבה, אני מאהבת, אני ילדה, אני אמא, אני חוטאת, אני קדושה, אני לא מרגישה בושה”. זה נשמע כועס גם בעברית. המנון פמיניסטי מהתו הראשון, שבשיאו הגיע למקום השני בארה”ב, קנדה ואוסטרליה ונמכר בכמיליון עותקים. שמו הבעייתי משהו של השיר גרם למספר תחנות לסרב לקרוא לו בשמו, אלא פשוט להציגו כ”שיר מאת מרדית ברוקס”.

“את אומרת שאין לנו שום דבר במשותף”, כך מתחיל הלהיט היחיד שזכור מלהקת הרוק הטקסנית החביבה הזו, שיצא בשנת 1995 והצליח להישאר מאז בתודעה כמו גם על שולחן העורך בגלגל”צ. תקציר העלילה מתגלם בשיחת “יחסינו לאן” בין בני זוג, שבה שולף הסולן טוד פייפס משהו שבכל זאת משותף לשניים ושווה להיאחז בו על מנת להציל את הקשר הדועך – החיבה לסרט “Breakfast at Tiffany’s” בכיכובה של אודרי הפבורן. סיבה מספיק טובה לטעמנו. מקום ראשון בבריטניה וחמישי בארה”ב היו השיאים הבולטים של השיר שוודאי מזדמזם לכם בראש ברגע זה, וגם אם לא, לשם כך בדיוק נועד הוידאו המצורף.

סוגיות תיאולוגיות מסתבר, הן משהו שאפשר גם להלחין. כך נולד בשנת 1995 הוואן היט וונדר הזה של ג’ואן אוסבורן, שעסק בתהייה מה אם אלוהים היה אחד מאיתנו, האם היית קורא לו בשמו או מסתכל בפניו? מה היית שואל אם הייתה לך שאלה אחת בלבד? אין לנו באמת תשובות, אבל השיר הזה שבשיאו תפס את המקום הרביעי בבילבורד האמריקני, מעלה לא מעט זיכרונות מהעשור המעולה ההוא. מג’ואן אוסבורן אגב, לא באמת שמענו מאז.

אי אפשר לדבר על וואן היט וונדרס מבלי להזכיר את ארבע הבנות מסן פרנסיסקו, שאכן לא היו בלונדיניות, אך הביאו לעולם את הלהיט הזה בשנת 1993, שאף כבש את צמרת המצעדים ב-11 מדינות באירופה. בארה”ב דווקא, הוא פחות זהר והגיע בשיאו למקום ה-14. זמן קצר לאחר ההצלחה, עזבה את הלהקה הסולנית לינדה פרי לטובת קריירת סולו, ומשם הדרך לפירוק ההרכב ב-1994 הייתה קצרה במיוחד.

אי שם בתחילת הניינטיז, היה מזוהה המפיק אהרון ספלינג עם להיטי הענק הטלוויזיוניים בברלי הילס 90210 ומלרוז פלייס, ובאותן שנים ממש, יצאה מבית ספלינג סדרה נוספת בשם “The Heights”. היא לא ממש הצליחה וירדה כעבור עונה אחת, אך היא כן הולידה אלבום נהדר של הלהקה שנושאת את שם הסדרה, ובראשה ג’יימי וולטרס שכתב וביצע את הלהיט הנפלא הזה מתוכה – “How do you Talk to an Angel”. מיטיבי לכת מוזמנים לחפש שירים נוספים מתוך פסקול הסדרה, הנאה מובטחת.

זמן לסגור את המדד עם הלהיט הזה מ-1998 של סמיסוניק, להקת רוק אלטרנטיבי ממיניאפוליס. דן ווילסון, סולן הלהקה שמנתה בסך הכל שלושה חברים, חיפש שיר שיתאים לפינאלה של ההופעה וכתב את השיר הזה שאמנם מדבר על סגירה של בר, אך עם סאב טקסט של סיום פרק אחד והתחלה של אחר. השיר זכה לאזכור מפתיע משהו, בסצנה מהסרט “ידידים פלוס” מ-2011 בכיכובם של ג’סטין טימברלייק ומילה קוניס, הכוללת פלאש מוב המוני לצלילי השיר. לחיצה על הפליי ואתם שם.