בעוד שקודמו הפגין זלזול בעוצמת הפגיעה של הקורונה, ג’ו ביידן לקח את האיום ברצינות והפך את ארה”ב ממדינה בפיגור בחיסון אוכלוסייתה למדינה מובילה. החיסונים הראשונים לקורונה אושרו זמן קצר אחרי הבחירות בארה”ב. לטראמפ נותרו לפחות חודשיים – עד לתחילת כהונתו של הנשיא הבא – להוציא לפועל תוכנית שאפתנית לחיסון האוכלוסיה. חברו מהמזרח התיכון, בנימין נתניהו, הצליח בזה מאוד. התוצאה הבלתי נמנעת הייתה שב-20 בינואר 2021, היום בו ביידן הושבע, שיעור המחוסנים היה נמוך מאוד ואילו נתוני התחלואה והתמותה היו גבוהים: 4.3% קיבלו חיסון ראשון, 0.7% קיבלו שני חיסונים, 190 אלף אנשים התגלו כנשאים ומעל 4,000 מתו מהמחלה מדי יום. זמן קצר לאחר שנכנס לתפקיד, ביידן הכריז על יעד של 200 מיליון חיסונים בתוך 100 ימים – יעד שהושג שבוע לפני תום 100 הימים. מאז ועד היום, הוא מקדיש משאבים לחיסון האוכלוסיה ומפציר בתושבי ארה”ב כמעט בכל הזדמנות שיש לו – ללכת ולהתחסן. נכון לעכשיו, כ-221 מיליון אמריקאים קיבלו לפחות חיסון אחד וכ-192 מיליון מחוסנים לחלוטין. בארה”ב כ-334 מיליון תושבים, מהם כ-275 מיליון מעל גיל 11. חיסון האוכלוסיה לא רק מרחיק אותה מהמחלה וסכנותיה הבריאותיות כי אם גם מאפשר חידוש מואץ של הפעילות הכלכלית, החינוכית והחברתית ומשיב את הביטחון בעתיד.

כמו שארה”ב הולידה תעשיות גדולות מאוד, כך היא גם הקימה מערך רגולציה גדול. היסודות הונחו ב-1890 עם חקיקתו של החוק הראשון נגד התארגנויות אנטי-תחרותיות ובהמשך ב-1914 עם חקיקתו של חוק נוסף. מי שיזם את שבירת המונופולים אז היה דווקא נשיא רפובליקני, תיאודור רוזוולט. הרגולציה האמריקאית נותרה דומיננטית מאוד עד לתחילת שנות השמונים והחלה להיסדק עם כהונתו של רונלד רייגן. התוצאה הייתה גלי ענק של רכישות ומיזוגים שגרמו להקטנה דרמטית של מספר השחקנים בשווקים גדולים מאוד, להגדלת הריכוזיות ולהגברת ההשפעה החקיקתית והפוליטית של תאגידי ענק – בדיוק כמו שהיה בסוף המאה ה-19 והיווה את הרקע לחקיקה לחיזוק התחרותיות באותה התקופה. עתה, ארבעים שנה אחרי הפירוק ההדרגתי והשיטתי של הרגולציה, ביידן מינה לתפקידי מפתח כמה מהדמויות הכי אנטי-מונופוליסטיות שניתן להעלות על הדעת. שני מינויים חשובים הם לינה קאן בראשות ה-FTC – רשות הסחר האמריקאית, שלצד משרד המשפטים היא הרגולטור הפדרלי שהשפעתו על התנהלות הכלכלה האמריקאית היא הגדולה ביותר; וגארי גנסלר בראשות ה-SEC – רשות ניירות ערך האמריקאית שמפקחת על מנגנון ניהול הנכסים הפיננסים הגדול בעולם. אכן, מי שיחליפו את ביידן עשויים לשנות את הכיוון, אבל מצד שני הוא מבטא שינוי בסיסי שחלק בקרב מחלקות הכלכלה, מינהל העסקים והמשפטים באוניברסיטאות ארה”ב ובוודאי עם הדורות הצעירים שרק נכנסים לשוק העבודה, בעיקר מילניאלז. יתכן שבעתיד יתברר שביידן השפיע על כלכלת ארה”ב לדורות – בדיוק כמו רייגן, אבל בכיוון ההפוך.

בארה”ב, כמו במדינות מערביות אחרות, מעמד הביניים נחלש. יש יותר מצורה אחת להיווכח בכך. אחת מהן, שחושבה על ידי הבנק הפדראלי של קליבלנד, מראה שההכנסה הריאלית של משקי בית ממעמד הביניים השתנתה מעט מאוד מאז 1980. מכיוון שהכלכלה האמריקאית צמחה מאוד בארבעים השנים האלה, כמעט 90%, המשמעות היא היחלשות יחסית עמוקה של מעמד הביניים והתחזקות יחסית עמוקה של המעמדות העשירים יותר. לכך יכולות להיות כמה סיבות. אחת מהן היא הקיטון המשמעותי בתחרות, שתמיד בא על חשבון העובדים והצרכנים – שבמקרה הזה מדובר כמעט באותה הקבוצה. סיבה אחרת, היא ירידה חדה בהתארגנות העובדים, שנמשכת לפחות מאז תחילת שנות השמונים. השחיקה של מעמד הביניים לא עניינה את בוש הבן בשמונה שנות כהונתו וגם לא את אובמה ובוודאי שלא את טראמפ. ביידן מצידו לא רק מעודד אמריקאים להתארגן ולהצטרף לוועדי עובדים, כי אם גם מוביל צעדי חקיקה בכיוון הזה, בראשו תוכנית “Build Back Better”, שכוללת השקעות ענק בתשתיות, עידוד פעילות כלכלית ליציאה מואצת ממשבר הקורונה, מעבר לאנרגיה נקייה, חינוך, בריאות, דיור ועוד. ההיקף הכספי של התוכנית הוא כ- 1.7 טריליון דולר.

במקביל להחלשת מנגנוני הרגולציה, עושרם של עשירי ארה”ב גדל מאוד והם ותאגידי הענק מצאו דרכים יצירתיות, וחוקיות, להקטין את חבות המס שלהם או להימנע כליל מתשלום מיסים. מאז 1975, השכר הממוצע אצל האחוזון העליון – האחוז האחד שאלה שנכללים בו מקבלים את השכר הגבוה ביותר – עלה מכ-252 אלף דולר בשנה לכ-1.16 מיליון דולר בשנה ב-2018, כלומר יותר מפי 4.5. גם פערי העושר גדלו מאוד – הערך הכספי של הנכסים שבידי העשירים גדל מאוד, כלומר נפער פער של הכנסות ושל עושר. במקביל להתעשרות האגדית של עשירי ארה”ב, תשלומי המס של חברות הענק ירדו בחדות. ביוני, העיתון פורצ’ן חישב ומצא ש-55 מתוך 500 החברות הגדולות ביותר בארה”ב לא שילמו מס בכלל. באותו החודש צוות של פרופובליקה מצא שעשירים כמו וורן באפט, ג’ף בזוס, מייקל בלומברג ואילון מאסק שילמו שיעורי מס של אחוזים בודדים. הסיבה היא שאמנם שיעורי המס שנגבה מהם בגין הכנסותיהם השוטפות היו גבוהים, אבל מכיוון שהשקעות לא ממומשות – בעיקר ניירות ערך ששוויין עלה אך לא נמכרו – פטורות ממס, שיעור המס הכולל את ההתעשרות הזו נמוך מאוד. ביידן הכין את אזרחי ארה”ב עוד לפני שנבחר לנשיא, לשינוי מדיניות בשטח הזה. והוא מימש: על פי התוכנית שלו, הגבייה מהחזקים ביותר בכלכלת ארה”ב בעשור הקרוב תסתכם בכ-1.5 טריליון דולר – פחות או יותר עלות תוכניתו האחרת, “Build Back Better”. יש עוד הרבה צעדים שביידן הספיק לתכנן ולהוציא אל הפועל בתשעת החודשים הראשונים של כהונתו. מה שמחזק אותו הוא ניסיון רב השנים שלו בקונגרס האמריקאי ובמלאכת התן-וקח הפוליטית, אבל גם הוא נתקל בקשיים ונוחל כישלונות פה ושם, בעיקר בגלל שהרוב של המפלגה הדמוקרטית בשני בתי הקונגרס הוא דחוק. אבל יש לו לפחות עוד יותר משלוש שנים כדי לממש את שאיפותיו. אם הוא יתמיד בקצב הזה, ייתכן והוא ייזכר כאחד הנשיאים הדומיננטיים שהיו לארה”ב מעולם.

המידע המוצג מסופק ע”י קבוצת קסם (להלן: “קסם”) מקבוצת אקסלנס השקעות בע”מ (להלן: “אקסלנס”) כשירות לקוראים למטרות אינפורמציה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ השקעות או שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם ואין באמור משום הבטחת תשואה או רווח. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות הערך ו/או הנכסים הפיננסים הקשורים למידע המוצג. אין לראות באמור מידע שלם וממצה של כל ההיבטים הכרוכים בנושא. לחברות מקבוצת אקסלנס וקסם יש עניין במידע המוצג. המידע האמור מבוסס על הנחות ועשוי להשתנות מעת לעת. במידע עשויות ליפול טעויות וכן לחול שינויי שוק. הנתונים נכונים למועד פרסומם.