בלילה שבין ה-25 ל-26 באפריל 1986, החריד פיצוץ נורא את הכור הגרעיני צ׳רנוביל ומיד אחריו החל להתפשט ענן סמיך של נשורת רדיואקטיבית שהכילה אטומי יוד וצסיום. הפיצוץ אירע כתוצאה משגיאת תכנון הכור בשילוב עם גבהות לב של מבצעי ניסוי שהיו במשמרת באותו ערב, שהתעקשו להתעלם מסימני אזהרה ולהמשיך בניסוי. כתוצאה מכך, ניתקה כיפת הכור ונחשפה הליבה, מה שגרם לחומרים רדיואקטיביים להתפשט ולגרום למותם של עד 93,000 איש באופן ישיר. אזור העיר פריפיאט הסמוכה לכור פונה מתושביו לעד, אך מאות אלפים ממשיכים לחיות באזורים מזוהמים וההשפעות ניכרות בתחלואת סרטן גבוהה ובמומים מולדים. הנזק לסביבה היה עצום בהתאם, עם השמדה מידית של החי והצומח באזור הנגוע. אולם באופן מפתיע, בעשרים השנים האחרונות חזר האזור לשגשג וכיום הוא מהווה פארק לחיות בר שככל הנראה מגלות עמידות לקרינה.

בערבו של ה-23 במארס 1989 הפליגה המכלית אקסון-ואלדז כשבחובה מיליון ורבע חביות נפט גולמי מאלסקה אל בתי זיקוק בקליפורניה. אולם בשל עייפות הצוות ותפקוד לקוי של רב החובל, פגעה המכלית בשונית, מה שגרם לביקועה ולדליפת יותר מרבע מיליון חביות נפט גולמי אל מימי מפרץ הנסיך ויליאם. תוצאות האסון האקולוגי היו תמותה נרחבת של חיות ים וציפורים (כלבי ים, לוויתנים, דגי סלמון והרינג ועוד רבים) שהמפרץ והמפרצונים הסלעיים שבסביבתו מהווים עבורם בית גידול. אמנם חברת הנפט אקסון וארגוני איכות סביבה התגייסו לנקות את המפרץ, אך גם עשרות שנים לאחר האסון אוכלוסיות בעלי החיים משתקמות באיטיות רבה. בעקבות הדליפה שונו בחקיקה נהלים של הובלת נפט במפרץ הנסיך ויליאם אך לא כולם נאכפים.

אסונה של הימה החל בשנות ה-60 של המאה שעברה בעת שהמדינות קזחסטן ואוזבקיסטן היו חלק מברית המועצות. שני נהרות גדולים שהזרימו מים אל הימה, שהייתה הרביעית בגודלה בעולם, הוטו על ידי השלטונות אל שדות חקלאיים שהמדינה הייתה מעוניינת לפתח בשטחה שבמרכז אסיה. לאורך השנים ירד מפלס המים, המליחות עלתה בהתאם ושטח הימה הצטמצם בקצב הולך וגדל, אך הממשל התעלם מהאסון האקולוגי וההומניטרי המתעצם. כיום אזור הימה הוא רובו ככולו מדבר שאדמת המלח שלו, שזוהמה בעבר גם על ידי חומרים ביולוגיים מניסויים שנערכו על אי במרכז הימה, נותרה פרוצה לרוחות. מעבר לחיסול החי והצומח של הימה וסביבותיה, תושבי האזור סובלים מהידרדרות בבריאותם עקב חלקיקים שחודרים למערכת הנשימה שלהם ומפגיעה אנושה בפרנסתם הואיל והדגה בימה חוסלה כליל.

ב-20 באפריל 2010 אירע פיצוץ תת ימי באסדת הקידוח Deepwater Horizon שהייתה ממוקמת דרומית לחופי לואיזיאנה שבארה״ב. הפיצוץ התת ימי גרם גם לפיצוץ מעל פני המים ולמותם של 11 אנשים שעבדו על האסדה, והביא לדליפת הנפט שידועה כאסון האקולוגי הגדול ביותר בהיסטוריה עד היום. יותר מ-3.1 מיליון חביות נפט נשפכו אל הים כך שכתם הנפט כיסה עשרות קילומטרים רבועים. ההשפעה הקשה ביותר של הנפט הייתה על אוכלוסיית הדגים, בעלי החיים הימיים הגדולים ועופות מים כמו שקנאים שמושבות הקינון שלהם נפגעו קשות למשך שנים. הדייג במפרץ הושבת וזיהום החופים בזפת הבריח תיירים ומתרחצים. כיום קרקעית הים עדיין מכוסה בנפט גולמי שלא ניתן לשאוב אותו, אך פני הים נראים נקיים, המתרחצים חזרו וגם הדייג התחדש.

שנת 2019 הייתה שנה קשה לחי ולצומח של ברזיל, שתוצאותיה ההרסניות משפיעות לטווח רחוק על העולם כולו. זו לא הפעם הראשונה שהנשיא בולסנרו משתף פעולה עם גורמים עסקיים במטרה ליצור שטחי גידול עבורם באמצעות בירוא יערות הגשם. פעולות אלה גורמות לחיסול עתודות החמצן של תושבי כדור הארץ, שכן יערות הגשם, שמכונים ״הריאה הירוקה של העולם״ מספקים 20% מהחמצן ומקום מחייה לשני שליש מבעלי החיים על הכדור. כריתת עצים או שריפתם מחסלות אוכלוסיות שלמות של בעלי חיים בסכנת הכחדה, והשריפות ״המוגבלות״ יוצאות לעתים קרובות מכלל שליטה ונמשכות שבועות. האסון האקולוגי שגורמות השריפות טמון גם בהגברת פליטת פחמן דו חמצני בכמות גבוהה אל האטמוספירה, בעצירת יצור ענני גשם ובהאצת תהליך התחממות האקלים.