כלכלת גרמניה, היא הגדולה ביותר באירופה במונחי תוצר והרביעית בגודלה בעולם. התוצר של המדינה שבה חיים 83 מיליון איש עומד על כ-4.3 טריליון דולר בשנה. התוצר הגרמני ניצב אחרי ארה”ב (22.7 טריליון דולר), סין (16.6 טריליון דולר) ויפן (5.4 טריליון דולר). הבאות אחריה הן בריטניה, הודו וצרפת.
גרמניה ענייה יחסית במוצרי גלם. היא מייבאת נפט, גז טבעי ומשאבים נוספים, ממדינות אחרות. תחת זאת יש לה תעשיית רכב מפוארת, ומפעלי תעשייה מתקדמים בתחום המתכות, מכונות, וסחורות כימיות. כמו כן, היא גם היצרנית המובילה בעולם של טורבינות רוח וטכנולוגיות כוח סולאריות.
מבין החברות הגדולות והמוכרות של גרמניה ניתן למנות את ,Daimler AG Volkswagen ו-B.M.W (רכב), Allianz (פיננסים), Siemens (הנדסה ותקשורת), Deutsche Telekom (תקשורת), Munich RE (ביטוח), BASF ו- Bayer (כימיקלים).

גרמניה מחולקת ל-16 מדינות משנה. כמחצית מאוכלוסיית גרמניה חיה בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר:
הגדולה בהן היא נורדריין ווסטפאליה שמונה כ-18 מיליון תושבים. בנורדריין ווסטפאליה נמצא חבל הרוהר, שהוא הלב התעשייתי של המדינה. עובדה זו משפיעה מאוד גם על הפוליטיקה הגרמנית, מאחר ובמדינה מתגוררים פועלים רבים. הללו נוטים להצביע מסורתית למפלגה הסוציאל דמוקרטית (SPD), אשר שלטה בגרמניה מ-1966 ועד 2005. החל משנת 2005, בעקבות החמרה במצב הכלכלי, עלתה לשלטון המפלגה הנוצרית דמוקרטית (CDU) שבראשה עומדת הקנצלרית הנוכחית, אנגלה מרקל.
המדינה השנייה בגודלה היא בוואריה שבדרום מזרח המדינה. בוואריה, הגדולה בשטחה מכל מדינות גרמניה ומונה כ-12 מיליון תושבים. בוואריה היא המדינה העשירה בגרמניה, עם שכר לנפש גבוה מהממוצע בגרמניה. שיעור האבטלה בה מסורתית נמוך. בוואריה נחשבת למעוז של שמרנות בגרמניה. שני שלישים מתושביה קתולים ורק כרבע פרוטסטנטים. המפלגה הנוצרית-סוציאלית (CSU), שהיא מפלגת אחות של המפלגה הנוצרית דמוקרטית הגרמנית (CDU), שולטת במדינה ברוב מוחלט מאז 1965.
המדינה השלישית בגודלה היא באדן-וירטמברג המונה כ-11 מיליון תושבים. אוכלוסיית המדינה גדלה בקצב הגדול ביותר מכל מדינות גרמניה בעיקר כתוצאה מהגירה אליה.
המחצית השנייה של אוכלסיית גרמניה פזורה על-פני 13 המדינות הנוספות: סקסוניה התחתונה, הסן, סקסוניה, ריינלנד-פפאלץ, סקסוניה-אנהלט, ברלין, שלזוויג-הולשטיין , ברנדנבורג, המבורג, מקלנבורג-מערב פומרניה, תורינגיה, חבל הסאר, ברמן.

לאחר כניעת גרמניה הנאצית במאי 1945 חולקה גרמניה לארבעה אזורי כיבוש. גם בירת גרמניה, ברלין, אף שהייתה בתוך האזור הסובייטי, חולקה לארבעה.
בשל המתח מול הסובייטים ותחילת המלחמה הקרה אוחדו ב- 1949 אזורי הכיבוש הבריטים, הצרפתיים והאמריקאים ליחידה אחת. יחידה זו היוותה את הבסיס להקמת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה שזכתה לעצמאות בשנת 1955. במקביל הוקמה באזור הכיבוש הסובייטי במזרח גרמניה הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. העיר ברלין חולקה אף היא וחומה נבנתה בלבה.
שתי המדינות – מזרח ומערב גרמניה חיו במתח ביניהן. גרמניה המערבית טענה שהיא היורשת הבלעדית של הרייך הגרמני, ורק לה הזכות לייצג את העם הגרמני. כתוצאה מכך הטיל המערב חרם על גרמניה המזרחית מתוך מאמץ לבודד אותה בזירה הבינלאומית. החרם, יחד עם עקרונות כלכליים קומוניסטים, גרמו לחולשה מתמשכת בכלכלה המזרח גרמנית.
גרמניה המזרחית ניסתה לנתק את עצמה מההיסטוריה הגרמנית. מנהיגיה טענו שעם כיבוש הרייך הגרמני בידי ב- 1945 הוא חדל מלהתקיים. לפיכך שתי המדינות שהוקמו על חורבות הרייך הן מדינות חדשות ועצמאיות, בלי מחויבות וזיקה למדינות הגרמניות של העבר.

היחסים בין מערב ומזרח גרמניה השתנו עם נפילת חומת ברלין ב-1989 והתפוררות ברית המועצות. הממשלה במזרח גרמניה אולצה להתפטר בעקבות גלי מחאה ציבורית. במזרח גרמניה נערכו, לראשונה, בחירות דמוקרטיות במרץ 1990. נפילת הקומוניזם שללה את ההצדקה לקיומה של גרמניה המזרחית כישות נפרדת. נפתח משא ומתן בנוגע לאיחוד בין ארבע המעצמות הכובשות ושתי הגרמניות, שהוביל בסופו לאיחוד מזרח ומערב גרמניה.
האיחוד גבה מחיר כבד מכלכלת גרמניה והגביר את המיתון בו הייתה נתונה עוד קודם לכן. העול העיקרי למימון האיחוד נפל על מערב גרמניה העשירה, בעוד כלכלת מזרח גרמניה סבלה ממחלות האופייניות לכלכלות קומוניסטיות. מערב גרמניה אולצה להזרים השקעות לכלכלה המזרחית החלשה.
רוב העסקים במזרח גרמנים לא יכלו לעמוד בתחרות עם המערב, ונסגרו. התעשייה המזרח גרמנית, שבעבר נתמכה על ידי ממשלת מזרח גרמניה, הופרטה ופורקה. כתוצאה מכך נסקה האבטלה במזרח גרמניה לשיעור גבוה. חלק גדול מכוח העבודה המזרח גרמני, במיוחד העובדים המיומנים ביותר, היגרו למערב.
האיחוד הוביל גם לרגשות לא נוחים בקרב אזרחי מזרח גרמניה. הם ראו בתהליך כ”סיפוח” או “כיבוש”, ולא “איחוד”.

אנגלה דורותיאה מרקל בת ה-67 היא קנצלרית גרמניה מאז 22 בנובמבר 2005. היא תסיים את כהונתה הארוכה לאחר הבחירות שייערכו השנה ב-26 בספטמבר. מרקל עומדת בראש המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDU). היא החליפה בתפקיד את הקאנצלר הקודם, גרהרד שרדר. מפלגתה ניצחה גם בשלוש מערכות הבחירות הבאות שנערכו ב-2009, 2013 ו-2017.
מרקל היא האישה הראשונה בהיסטוריה של גרמניה, המכהנת בתפקיד הקנצלר. היא גם הראשונה מבין הקנצלרים שגדלה בגרמניה המזרחית.
במהלך שנות כהונתה נדרשה מרקל לטפל במשברים רבים. מדיניותה המקלה בנושא קליטת פליטים ממלחמת האזרחים בסוריה קנתה לה גם תומכים וגם מתנגדים – לא רק בגרמניה אלא באירופה כולה.
מנהיגותה של מרקל עמדה למבחן בתקופת משבר החובות של מדינות PIIGS (פורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד) בשנים 2011-2012. באותן שנים נשמעו באירופה קולות ביקורת עזים על גוש מדינות המטבע האחיד (היורו). מרקל, יחד עם נשיא צרפת דאז, ניקולא סרקוזי, נלחמה על קיומו של הגוש, וראתה בו אבן דרך קריטית לפיוס ושיתוף פעולה בין מדינות אירופה כולן. המאמצים נשאו פרי, ובעזרת תמיכה הדדית בין המדינות, משבר החובות הוסר. עם זאת, החובות של המדינות השונות עדיין גבוהים מאוד.
בבחירות שייערכו בספטמבר הקרוב אמורה מפלגתה של מרקל לאבד מכוחה לטובת מפלגות אחרות ברייכסטאג, ובראשן מפלגת הירוקים והמפלגה הסוציאל דמוקרטית.
במאי 2016 שברה מרקל את השיא ברשימת 100 הנשים החזקות בעולם של מגזין Forbes כאשר נבחרה לאשה החזקה בעולם בפעם העשירית.

המידע המוצג מסופק ע”י קבוצת קסם (להלן: “קסם”) מקבוצת אקסלנס השקעות בע”מ (להלן: “אקסלנס”) כשירות לקוראים למטרות אינפורמציה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ השקעות או שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם ואין באמור משום הבטחת תשואה או רווח. אין לראות באמור הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות הערך ו/או הנכסים הפיננסים הקשורים למידע המוצג. אין לראות באמור מידע שלם וממצה של כל ההיבטים הכרוכים בנושא. לחברות מקבוצת אקסלנס וקסם יש עניין במידע המוצג. המידע האמור מבוסס על הנחות ועשוי להשתנות מעת לעת. במידע עשויים ליפול טעויות וכן לחול שינויי שוק. הנתונים נכונים למועד פרסומם.